אג'נדה חינוכית ומקצועית
אני מאמין שחינוך אמיתי לא מתחיל רק בידע, ולא נגמר רק בהישגים, הוא מתחיל במפגש.
מפגש עם הגוף, עם הסביבה, עם קושי, עם הצלחה, עם תסכול, עם סקרנות, עם אנשים ועם עצמנו.
האג׳נדה המקצועית שלי נשענת על תפיסה רחבה שרואה את האדם כמכלול:
גוף, מוח, רגש, תנועה, חשיבה, קשר, משחק, קצב, חוויה ומשמעות.
מבחינתי, התפתחות איננה תהליך טכני של רכישת מיומנויות בלבד, אלא תהליך חי, דינמי ועמוק של בניית אדם.
אני רואה בתנועה שער מרכזי ללמידה.
לא כתוספת, לא כ”הפעלה”, ולא כהפוגה בין הדברים החשובים אלא כאחד הדברים החשובים ביותר.
דרך תנועה האדם לומד לארגן את עצמו, לווסת את עצמו, להבין את עצמו, לפתח ביטחון, לחדד קשב, לחקור גבולות, להתמודד עם חוסר ודאות וליצור קשר עמוק יותר עם העולם.
העבודה שלי מבוססת על חיבור בין עולמות של חינוך, התפתחות מוטורית, קואורדינציה, נוירופדגוגיה, למידה רגשית-חברתית, משחקיות, חוסן והתבוננות מערכתית.
אבל מעבר לכל המושגים אני מחפש תמיד את השאלה הפשוטה והעמוקה ביותר:
איך אפשר לעזור לאדם או לקבוצה שלפניי לגדול באופן אמיתי, מותאם, חי ומדויק יותר?
אני לא מאמין בגישה אחידה לכולם. אני מאמין בהתאמה.
אני לא מאמין בהעמסת תרגילים רק כדי “לעבוד”. אני מאמין ביצירת תנאים ללמידה.
אני לא מאמין רק בשליטה, סדר ומשמעת כערכים מובילים. אני מאמין גם בחופש, בחקירה, בניסוי, בטעות, במשחק ובתעוזה.
לכן, בעבודה שלי יש מקום מרכזי לחוויה.
לחוויה שיש בה תנועה, סקרנות, רגש, קבלת החלטות, פתרון בעיות, חיבור בין אנשים, ולעיתים גם מידה בריאה של חוסר נוחות.
כי דווקא במרחבים האלה כשלא הכול ידוע מראש, כשצריך לארגן תגובה, כשיש צורך להעז, להסתגל, להקשיב ולבחור - מתרחשת צמיחה אמיתית.
מבחינה מקצועית, אני פועל מתוך שאיפה לייצר גשרים:
בין תיאוריה לפרקטיקה,
בין מחקר לשדה,
בין גוף לרגש,
בין תפקוד למשמעות,
ובין למידה לבין החיים עצמם.
בין אם אני עובד עם ילדים, הורים, אנשי חינוך, ספורטאים,
צוותים מקצועיים או מוסדות המטרה שלי איננה רק לשפר ביצועים או להעשיר ידע.
המטרה היא לייצר תהליך שיש בו השפעה אמיתית על איכות התנועה, על איכות החשיבה, על איכות הקשר, ועל איכות החיים.
כי מבחינתי, חינוך מקצועי אמיתי הוא לא רק ללמד אדם מה לעשות אלא לעזור לו להפוך להיות אדם שמרגיש, מבין, בוחר, מסתגל, יוצר ופועל בעולם בצורה שלמה יותר.
